| EMDR קבוצתי – מסע של ריפוי ושייכות יתרונות ואתגרים בעבודה קבוצתית המעבר מעבודה פרטנית לעבודה קבוצתית מביא עמו אתגרים, אך גם הזדמנויות משמעותיות. בניגוד לטיפול הפרטני, שבו המשאבים של המטפל ממוקדים במטופל אחד, בקבוצה המשאב ההנחייתי מחולק בין המשתתפות, מה שדורש גמישות והתאמות. עם זאת, הקבוצה יוצרת מרחב ייחודי שמאפשר תמיכה הדדית, שיקוף, חוויית שייכות ותיקון חוויות בין-אישיות. מחקרים מצביעים על כך שטיפול קבוצתי ב-EMDR נמצא יעיל במקרים של טראומה כרונית ואקוטית, במיוחד כאשר נעשה שימוש בפרוטוקולים מותאמים (Gonzalez et al., 2017). בנוסף, קבוצה טיפולית מספקת וויסות קולקטיבי טבעי, המאפשר לאנשים לשאוב כוחות מחוויות של אחרים ולהרגיש חלק ממסע משותף לריפוי. יתרון נוסף הוא ההשפעה הרגשית של הקבוצה, שמסייעת להפחתת תחושת הבדידות ויוצרת רשת תמיכה טבעית. כפי שהעידה אחת המשתתפות: "בהתחלה היה לי קשה לדבר על עצמי בקבוצה, אבל משהו קרה בדרך. דרך השיתוף, דרך התגובות של האחרות, הרגשתי שאני לא לבד. זה עזר לי להפסיק להתבייש ולהיות אמיצה יותר."
ההשפעה של EMDR קבוצתי בטיפול בטראומה וכאב כרוני במהלך השנים האחרונות, EMDR קבוצתי נמצא כיעיל לא רק בטיפול בטראומה אלא גם בהתמודדות עם כאב כרוני. מחקר עדכני (Vock et al., 2024) מצביע על כך ששימוש ב-EMDR בקבוצות סייע למטופלים הסובלים מכאב מתמשך לחוות ירידה משמעותית בעוצמת הכאב שלהם, זאת באמצעות שינוי בפרשנות הקוגניטיבית והרגשית של החוויה. המודל של EMDR בקבוצה מאפשר לעבד חוויות טראומטיות באופן הדרגתי, תוך הפחתת תחושת העומס הרגשי. המשתתפות בקבוצה לומדות להשתמש במשאבי ההתמודדות שלהן תוך אינטראקציה עם האחרות, דבר המחזק את תחושת המסוגלות האישית ומאפשר לתהליכי ריפוי להתרחש בצורה עדינה יותר. מודל העבודה שלנו – גמישות והתאמה כדי לאפשר עבודה מותאמת בקבוצות, אנו מתייחסות לעקרונות העבודה בטראומה מורכבת כפי שמופיעים בספרות המקצועית: שלב הכנה ארוך ומובנה – יצירת מרחב בטוח, חיזוק משאבים ושימוש בגירוי בילטרלי מותאם. התאמת הפרוטוקול לצרכים הקבוצתיים – התאמת שלבי העיבוד בקבוצה באופן גמיש (Gonzalez et al., 2017). שימוש בכלים השלכתיים – עבודה עם קלפים, חפצים ודמיון מודרך להנגשה של עיבוד טראומטי (Holland, 2013). וויסות קבוצתי – שילוב של טכניקות הרגעה כגון נשימות, תנועה ומיינדפולנס. תפקיד המנחות בהובלת תהליך קבוצתי המנחות בקבוצה ממלאות תפקיד קריטי. עליהן להוביל את התהליך תוך שמירה על ויסות רגשי והגנה מפני הצפה. במחקר שנערך נמצא כי ויסות קבוצתי נכון עשוי לשפר את היכולת של המטופלות לעבד חוויות טראומטיות באופן אדפטיבי (Corrigan, Fisher, & Nutt, 2010). תפקיד המנחות אינו רק להוביל את הטיפול אלא גם לשמש דמות מווסתת, המאפשרת לקבוצה להחזיק ולשמר תהליכי ריפוי. החיים בתוך הקבוצה – המנחות כעוגן לוויסות לדוגמה, בשלב 8 של העבודה בקבוצה, אחרי עיבוד EMDR, עולות תחושות מורכבות – חלק מהמשתתפות מתארות אי שקט פנימי, עייפות פיזית, קושי להירגע. הדינמיקה הקבוצתית חושפת את האופן שבו כל אחת מהן מתמודדת עם הכאב: אחת מדברת על הצורך בשליטה ועל הפער בין החוץ שמוחזק היטב לבין הפנים השברירי. אחרת משתפת בעשייה בלתי פוסקת לצד תחושת תשישות, והקבוצה משקפת לה שהיא לא מקשיבה לעצמה. "אני צריכה להוריד הילוך!" היא אומרת, כאילו שומעת את עצמה בפעם הראשונה. משתתפת נוספת מספרת שכשהייתה ילדה, היא הרגישה שהיא חייבת "לקחת" מאביה את הדיכאון והחרדה, וכיום היא פוחדת שאם תאפשר לעצמה להחלים – יקרה לו משהו. היא מבינה שזו מחשבה ילדותית, אבל מרגישה לכודה בה. הקבוצה מאפשרת להדהד תהליכים אישיים דרך עיניים אחרות, ויחד עם זאת, מביאה גם מתח ותנועה רגשית אינטנסיבית. אחת המשתתפות אומרת שהיא משתתפת ב-10 פגישות טיפוליות בשבוע ושוקלת אשפוז. הקבוצה משקפת לה שזה אולי יותר מדי – ושגם לחיות זו אפשרות. אחרת אומרת: "בעקבות העבודה שעשינו החלטתי לחבק את הכאב ולא להילחם בו," וזוכה לתיקוף משמעותי מהקבוצה. במפגש הבא, אחת המשתתפות משתפת שהגיעה עם חוסר אמון – בנו כמנחות ובנשים בקבוצה. היא רוצה להבין את מה שעובר עליה, אבל לא מצליחה. היא יודעת שאם לא הייתה עוברת את מה שעברה – הייתה אדם אחר. השיח הזה מפעיל משתתפת אחרת, שנכנסת לטריגר ולקושי רגשי משמעותי. נראה שחלון הסיבולת הצר שלה משפיע גם על אחרות, ומכניס למתח את הקבוצה כולה – וגם אותנו, כמנחות. האתגר שלנו כמנחות הוא לשמור על ויסות מתמשך – לעצמנו, למשתתפות, ולדינמיקה של הקבוצה. אנחנו מכילות ומתקפות את הקצוות האלה, נשענות על הפרוטוקול הקבוצתי ומלמדות כלים לויסות. התהליך הזה, שבו הקבוצה לומדת לא רק לזהות דפוסים אלא גם לפתח דרכים חדשות להתמודד – הוא לב העבודה שלנו. תנועתיות אינטנסיבית זו בין קצוות חלון הסיבולת מתרחשת במהלך כל מפגש ולאורך חיי הקבוצה. חווית ההכלה והתרגול של כלים לויסות, מייצרים תנודתיות חזרתית דיאלקטית, המאפשרת שיפור תגובות והתנסות בתיקון במרחב הקבוצתי. בסביבה רוויית משאבים שכזאת, חלון הסיבולת האישי והקבוצתי מתרחבים ומערכת העיבוד יכולה לפעול במיטבה ולהביא להשלמת עיבוד אירועים שלא ניתן היה להשלים את עיבודם בעבר. | 
